במהלך ההיריון ולאחר הלידה נשים רבות סובלות מהפרעות במצבן הנפשי בעקבות השינויים הבולטים שהן עוברות מבחינה הורמונלית, סוציאלית ופיזית. כבר בתקופת ההיריון עלולים להופיע סימנים של דיכאון וחרדה על רקע אתגרים רבים הקשורים לתחושת הנשיות, לקשרים מסובכים עם בני זוגן, לחוסר תמיכה פסיכוסוציאלית, לתחושות אשם וחוסר ביטחון, לפחד מהלידה ולדאגה לשלום העובר. לידת התינוק גורמת לשינוי חד בחיים הזוגיים ויש צורך בהשגת איזון משפחתי, בתמיכה ובבנייה מחודשת של תפקידים בתוך המשפחה.
תופעת הדכדוך לאחר הלידה (baby blues) נפוצה מאוד בקרב היולדות (30%- 75%) ומתאפיינת במצבי רוח משתנים, בבכי ללא סיבה, בדאגנות יתר - סימנים שחולפים תוך מספר ימים, ללא פגיעה משמעותית בתפקוד וללא צורך בטיפול. דכדוך לאחר לידה מופיע בכל התרבויות והשכבות
הסוציו-אקונומיות, ולא בהכרח מצביע על התפתחות דיכאון לאחר לידה.

אם מצב הרוח ממשיך להיות ירוד ואף מחמיר, יש צורך לפנות להערכה ולטיפול נפשי.
דיכאון לאחר לידה (postpartum depression) עלול להתפתח בשיעור של כ-10%-15% מקרב היולדות. התמונה הקלינית מתאפיינת בהפרעה בשינה, בירידה בתאבון, במצב רוח ירוד, בפגיעה תפקודית ואף במחשבות על מוות. בחלק מהמקרים הופעת דיכאון לאחר לידה מעלה את הסיכון לגלים חוזרים של דיכאון במהלך החיים.

לעתים מופיעות מחשבות לא מציאותיות שהתינוק פגום או שהוא מת, הכחשת הלידה או תחושות של רדיפה מצד גורמים שונים, זאת עם התפתחות של מצב פסיכוטי לאחר לידה (postpartum psychosis) בשיעור של כ-2-1- ל-1000 לידות. כ-50%-60% מהיולדות הן לאחר לידה הראשונה.

פסיכוזה לאחר לידה למעשה, שייכת להפרעה אפקטיבית עם התפתחות מהירה תוך ימים בודדים לאחר הלידה. לרוב, ניכרת תגובה טובה לטיפול. בהעדר טיפול, נשים עלולות להרגיש שסוף העולם קרב והן הורגות את תינוקם כדי "להצילו". במקרים אחרים, נשים חשות את תינוקן כ"שטן" שצריך להשמידו. מצבים אלה מלווים לעתים בקולות פוקדים עם תוכן להרוג את עצמן או את תינוקן. מחקר הצביע על שיעור של כ- 5% נשים שמתאבדות וכ-4% שהורגות את תינוקן.
גם אבות עלולים לסבול משינויים במצב רוחם בעקבות לחצים פסיכו-סוציאליים רבים הכוללים אחריות מוגברת למשפחה ו"חוסר תשומת לב" מצד האישה.
בנוסף הם עלולים להרגיש "כלואים" בנישואים לא מספקים.
למרות הסימנים הנפשיים הקשים, לעיתים מפחידים ולמרות הסבל הרב הנלווה, מצבים אלה מגיבים טוב מאוד לטיפול תרופתי, לטיפול נפשי ולהתערבות פסיכוסוציאלית ממוקדת. בעקבות הסטיגמה החברתית וחוסר ידע, נשים רבות לא מאובחנות ונמנעות מלהגיע לטיפול. מעבר לסכנה אפשרית לחיים, מחקרים רבים מצביעים על נזק מתמשך שעלול להופיע בהעדר הטיפול בין היתר:
פגיעה בהתפתחות השכלית והמוטורית של התינוק ופגיעה בהתקשרות הרגשית בין האם לתינוקה.
בשלב ראשון יש צורך לוודא שהתסמינים הנפשיים לא נובעים מבעיה גופנית שלא אובחנה. לכן, מומלצת הערכה גופנית מלאה, כולל בדיקות דם ופרופיל הורמונלי, ושלילת הפרעות אנדוקרינולוגיות של תת פעילות בלוטת התריס או פגיעה בתפקוד בלוטת האדרנל.

הטיפול הנפשי מחייב התערבות צוות רב מקצועי של פסיכיאטר, פסיכולוג ועו"ס, קשר הדוק עם הקהילה, רופא המשפחה ורופא נשים, טיפת חלב ולשכת הרווחה - לפי הצורך. הטיפול מיועד ליולדת וגם למשפחתה הקרובה הן בהיבט של התערבות רחבה פסיכוסוציאלית והן בהיבט של בניית מערכת משפחתית מכילה ותומכת.
הטיפול התרופתי הנפשי ניתן לאחר הערכה של פסיכיאטר וכולל טיפול נוגד דכאון ונוגד פסיכוזה, לפי הצורך. מכיוון שהתרופות עוברות דרך חלב האם לתינוק, ההמלצה לטיפול ולמעקב נעשית בשיתוף פעולה עם מכון הטרטולוגיה. קיימות תרופות לדוגמה, לוסטראל, שידוע שהן עוברות פחות בחלב האם ושעליהן קיימים מחקרים רפואיים המוכיחים את יעילותן ללא סיכון. הטיפול ניתן בשיתוף פעולה עם יועצת הנקה ועם רופא ילדים.
במקרים רבים אין צורך במתן טיפול תרופתי נפשי. התערבות מוקדמת עם הערכה פסיכיאטרית וטיפול פסיכוסוציאלי עשויה לשפר את התסמינים הנפשיים. לאור זאת, הצורך בזיהוי ובהתערבות נפשית מוקדמת הם חיוניים ביותר.
הטיפולים הפסיכו-סוציאליים כוללים: התערבות ממוקדת עם בניית מנגנונים תומכים, שיפור התדמית העצמית ועבודה על תחושות אשם ועל חוסר ביטחון יחד עם חיזוק תפקיד האימהי והקשר אם-תינוק.
בנוסף קיימים טיפולים אלטרנטיביים של רפואה משלימה שעשויים לשפר גם את התסמינים הנפשיים, כגון: טיפול הומיאופתי, דמיון מודרך והיפנוזה.


היחידה לבריאות הנפש במרכז הרפואי בני ציון נותנת מענה מהיר, רב מקצועי הכולל הערכה פסיכיאטרית ופסיכו-סוציאלי, טיפולים אינטגרטיביים של רפואה קונבנציונלית ומשלימה, כל זאת, תוך כדי קיום קשר עם הגורמים הרלוונטיים בקהילה.
המרפאה פועלת להפחתת הסטיגמה באוכלוסייה וליצירת המודעות החברתית לזיהוי ההפרעות הנפשיות במהלך ההיריון ולאחר הלידה.