Herpes Simplex Virus:
בארה"ב, זיהום כיבי ב- Herpes Simplex Virus) HSV) מסוג 1 ו- 2 הינה המחלה הכיבית השכיחה ביותר המועברת ביחסי מין. מחלה כיבית באברי המין יכולה להיגרם ע"י זנים מסוג 1 או 2 אך רוב הזיהומים החוזרים וההפרשה התת-קלינית נגרמים ע"י HSV 2. מספר רב מהזיהומים
ב- HSV 2 גורמים לסימפטומים קלים ועל כן אינם מאובחנים, דבר המגביר את הסיכון להדבקה. זיהום נחלק לראשוני, לא-ראשוני וחוזר.

זיהום ראשוני- חשיפה ראשונה לנגיף בחולה ללא נוגדנים כנגד הרפס. ההתייצגות הקלינית הינה רחבה וכוללת כיבים כואבים ורגישים באיבר המין, חום גבוה, חולשה כללית, כאבים במתן שתן והגדלת בלוטות לימפה אזוריות. מנגד, סימפטומים יכולים להיות קלים יותר ואף ישנם חולים אתסמיניים. לאחר הזיהום הראשוני הנגיף נכנס לתקופה לטנטית.

זיהום לא ראשוני- זיהום בהרפס 1 בחולה עם נוגדנים כנגד הרפס סוג 2 או זיהום בהרפס סוג 2 בחולה עם נוגדנים כנגד הרפס סוג 1. זיהום זה מתייצג בסימפטומים מקומיים או סיסטמיים קלים יותר מאשר בזיהום ראשוני.

זיהום חוזר- זיהום בהרפס בחולה עם נוגדנים קיימים כנגד הזן הספציפי. זיהום זה נובע מריאקטיבציה של הנגיף ונותן סימפטומים מקומיים וסיסטמיים קלים יותר.
זיהום ב- 2 HSV באזור דרכי המין מתאפיין בהישנויות רבות יותר, כמו כן ההפרשה של הנגיף היא למשך זמן ארוך יותר אי לכך חשובה האבחנה המעבדתית.

אבחנה מעבדתית:
אבחנה המבוססת על ממצאים קליניים ומעבדתיים אינה רגישה או ספציפית לכן יש צורך בבדיקות מעבדה. מבחנים וירולוגים כגון תרבית ו- PCR הינן השיטות המועדפות לאבחנה. ל- PCR רגישות יותר גבוהה על פני תרבית. רגישות התרבית יורדת בזיהומים חוזרים. תרבית או PCR יכולות להיות שליליות בנוכחות זיהום בשל הפרשה ויראלית המתרחשת לסירוגין, לכן תשובה שלילית של תרבית
ו- PCR לא שוללים זיהום. בדיקות סרולוגיות היכולות להבדיל בין זיהום ב- HSV 1 ל- HSV 2 קיימות והינן בשימוש רחב עם רגישות וספציפיות גבוהה. יש לציין שהרגישות של מבחנים סרולוגיים יותר נמוכה בשלבים המוקדמים של המחלה אך יעילות כשיש סימפטומים גניטאליים חוזרים עם תרבית שלילית.

טיפול אנטי ויראלי סיסטמי הינו הבסיס לטיפול בחולים סימפטומטיים והינו יעיל במחלה ראשונית או חוזרת. טיפול מקומי אינו יעיל ועל כן אינו מומלץ. הארגון לבקרת מחלות ומניעתן
(Center for Disease Control and Prevention, CDC) פרסם את ההנחיות הטיפוליות המעודכנות כנגד הרפס בדצמבר 2010. הטיפול האנטי-ויראלי ניתן לתקופה של 7 - 10 ימים אך ניתן להמשיכו מעבר לזמן זה במידה והריפוי אינו שלם. אציקלוביר יינתן במינון של 400 מ"ג שלושה פעמים ליום או 200 מ"ג חמישה פעמים ליום. ואלציקלוביר יינתן במינון של 250 מ"ג שלושה פעמים ליום וגאלציקלוביר יינתן במינון של גרם אחד פעמיים ביום. טיפול במחלה חוזרת יכול להיות על בסיס יומי או אפיזודי בזמן התקפים, טיפול זה מוריד את תדירות הזיהום ב- 70% - 80% ועל כן טיפול זה הינו יעיל. פרוטוקולים מומלצים לטיפול אפיזודי או יומי פורסמו לאחרונה ע"י ה- CDC.
 
(Treponema pallidum (Syphilis
עגבת הינה מחלה סיסטמית הנגרמת ע"י (Treponema pallidum (T.pallidum. שלבי המחלה באופן קלאסי מחולקים לשלב ראשוני, שניוני ושלישוני. זיהום ראשוני יכול להתייצג ע"י כיב לא כואב עם קצוות מורמים באזור ההדבקה (Chancre). הכיב מלווה בד"כ בלימפאדנופתיה שבד"כ הינה דו צדדית. המיקום הקלאסי לכיב הינו באזור דרכי המין, לא כואב ומחלים ללא טיפול תוך שלושה-שישה שבועות, דבר זה מגביר את הסיכון להעברה של המחלה לחולים אחרים.

בדיקת הסקר הראשונה בעת חשד לזיהום בעגבת הינה non treponemal test כגון VDRL, בדיקה זו מבוססת על תגובת הסרום של החולה כנגד Cardiolipin-Cholesterol-Lecitin Antigen, בדיקה זו לא ספציפית. במידה ומבחן זה חיובי יש להתקדם באבחון ע"י מבחן ספציפי יותר.

קיימים שני סוגי מבחנים ספציפיים המאבחנים סופית את הזיהום:
 Treponemal tests - מבחנים המבוססים על זיהוי נוגדנים כנגד אנטיגנים של treponema,
כגון fluorescent treponemal antibody absorbed [FTA-ABS] tests או מבחני ELISA.
 שיטות זיהוי ישירות כגון Dark field microscopy המבוסס על זיהוי ספירוכטה או מבחני
Direct Fluorescent Antibody.
שיטת ה- PCR אינה בשימוש רוטיני לאבחנה של עגבת.

הטיפול המועדף בכל השלבים של המחלה הינה ע"י פנצילין G הניתן פארינטיראלית. טיפול זה הינו מאוד יעיל ומוכח. במחלה ראשונית או שניונית הטיפול הינו ע"י פנצילין 2.4 G  מליון יחידות הניתן חד פעמית לתוך השריר (מינון למבוגרים). טיפול זה נותן כיסוי אנטיביוטי ממושך וחיידק זה מאוד רגיש לפניצילין.

(Haemophilus ducreyi (chancroid
סוג זה של כיבים אינו שכיח בארץ והוא נגרם ע"י (Haemophilus ducreyi (H . ducreyi - חיידק גרם שלילי קטן ומדבק מאוד. כיב כואב עם הגדלת בלוטות לימפה מפשעתיות מחשיד מאוד
ל- Chancroid ונתמך ע"י בידוד חיידק בתרבית על מצע מיוחד. בידוד החיידק בתרבית מהנגע מאפשר אבחנה ודאית, אבחנה סבירה של Chancroid מתקיימת כשההתייצגות הקלינית מתאימה כולל נגע/נגעים כואבים בדרכי המין, מבחנים שליליים לעגבת והרפס. טיפול אנטיביוטי יכול לרפא את המחלה ומונע העברה של המחולל, אזיטרומצין וציפטריאקסון עדיפים כי ניתן לתת אותם כמנה בודדת. אפשרויות טיפוליות כוללות אזיטרומצין אחד גרם מנה יחידה, ציפטריאקסון 250 מ"ג בזריקה תוך שרירית חד פעמית, ציפרופלוקסאצין 500 מ"ג פעמיים ביום למשך שלושה ימים (התווית נגד בנשים בהריון ו/או מניקות) או אריטרומצין 500 מ"ג שלושה עפמים ביום למשך שלושה ימים.

(Chlamydia trachomatis serovars L1-3 (Lymphogranuloma venereum
תמונה קלינית זו נגרמת ע"י זנים L1-3 של Chlamydia trachomatis ומתאפיינת ע"י לימפאדנופתיה רגישה מפשעתית או פמוראלית חד צדדית. חשיפה לחיידק במגע רקטאלי יכול להוביל לפרוקטוקוליטיס, דימום או הפרשה מהרקטום וכאבים באזור האנאלי. אבחנה מבוססת על ממצאים קליניים, שלילית אתיולוגיה אחרת ותמיכה מעבדתית ע"י תרבית, אימונופלורוסנציה
או PCR.
 הטיפול האנטיביוטי המועדף הינו דוקסלין, כאלטרנטיבה אפשר לתת אריטרומיצין, כמו כן במקרים מסוימים יש מקום לאספירציה או ניקוז.

אבחנה מבדלת:
למרות שמחלות זיהומיות הינן הסיבות השכיחות יותר לכיבים בדרכי המין ישנן אתיולוגיות אחרות כגון: טראומה, גידולים, מחלות דלקתיות כגון מחלה ע"ש בכצ'ט ותגובה לתרופות היכולים לתת תמונה קלינית דומה. האבחנה בין אתיולוגיה זיהומית ללא שזיהומית יכולה להיות קשה גם לקלינאי המנוסה. ביופסיה יכולה לעזור באבחנה המבדלת במידה והממצאים לא טיפוסיים או שהכיב אינו מגיב לטיפול התחלתי.

סיכום:
האתיולוגיה של מחלה כיבית של דרכי המין בעיקרה זיהומית, אך יש לזכור שקיימת אבחנה מבדלת. יש צורך בבדיקת מעבדה כדי לאשר או לשלול אתיולוגיה. לציין שקיים Multiplex PCR כנגד שלושת המזהמים העיקריים: HSV ,T. pallidum  ו- H. ducreyi ממטוש יחיד, שיטה זו הינה בשימוש במעבדות מחקריות אך טרם משומשת מסחרית בארץ ובארה"ב.
זיהום ב- HSV, T. pallidum או H. ducreyi הינו גורם סיכון להעברה של HIV.
ההנחיות לטיפול באתיולוגיות הזיהומיות התפרסמו לאחרונה ע"י ה- CDC.