19.09.2019
מרכז רפואי בני ציון מרכז רפואי בני ציון
line_grad.jpg (713 bytes)
ENGLISH العربية
דף הבית
מי אנחנו מחלקות ושירותים פניות הציבור פורומים פרסומים מדעיים

מתבגרים

  תיאור כללי    מתבגרים והפרעות אכילה    פגיעה עצמית בגיל ההתבגרות  

פגיעה עצמית בגיל ההתבגרות

זימון תורים

פגיעה עצמית, שבעבר נחשבה כביטוי למצבים פסיכיאטריים, הולכת ומתרחבת בקרב בני נוער בריאים. הספרות המערבית מעדכנת שכ- 20% מבני הנוער מדווחים בשאלונים אנונימיים כי התנסו בכך בעבר.
התופעה המורכבת הזו מעוררת בקרב רבים רתיעה וחרדה, יחד עם תחושה "שאצלי זה לא יקרה". המספרים ההולכים ועולים של מתבגרים המעורבים בהתנהגויות מסוג זה מדברים בעד עצמם, לכן החשיבות הגדולה של העלאת המודעות לתופעה. חשוב לזכור, שלא רק להורים קשה להתמודד עם התופעה, היא מאתגרת גם אנשי טיפול ורפואה. התופעה תוארה כבר בשנת 1938 אך רק כחמישים שנה אחר כך "התמסדה" כתופעה. רק השנה, בספר האבחנות הפסיכיאטרי המעודכן (DSM V) ניתן לה מקום כתופעה בפני עצמה, שאיננה קשורה בהכרח לתופעות רגשיות ופסיכיאטריות אחרות. השילוב של הקושי בהתמודדות של ההורים והקושי בהתמודדות של המטפלים גרם לתופעה להיות מודחקת לשוליים, ואולי עקב כך להגיע לממדים שאנו מתמודדים עימם היום.
 

מהי פגיעה עצמית?
הגדרתה של פגיעה עצמית הינה פגיעה מכוונת וחוזרת בגוף, שלא מתוך כוונה אובדנית. הפגיעה באה מתוך מצוקה, לעתים מצוקה שנראית ונחווית רק על ידי הפוגע, מבלי שסביבתו מודעת לקשיים שהוא חווה, והיא גורמת להקלה מסוימת בתחושת המצוקה, גם אם ההקלה הינה זמנית בלבד. באנגלית קרויה התופעה NSSI))
non suicidal self - injury, כשהשם הישן היה self - harm behavior. קיימות מגוון צורות של פגיעה עצמית: שפשוף העור עד כדי פגיעה בשלמותו, דקירת העור (באמצעות מחט, עיפרון מחודד, מחוגה), חיתוך (ע"י סכין, מספריים), בליעת חפצים או חומרים (סיכות מכפלת, למשל), הכאה חוזרת (כמו מכות אגרוף לקיר), צריבה (טפטוף חלב נרות על העור) ועוד. השיטות היותר נפוצות הן דקירה וחיתוך אצל בנות, חיתוך והכאה חוזרת אצל בנים.
אירוע הפגיעה העצמית המפורסם ביותר הוא זה של הצייר ואן - גוך, שחתך את אוזנו אחרי ויכוח מר עם חברו, הצייר גוגן, בשנת 1888. כיום רוב אירועי הפגיעה העצמית הם הרבה פחות דרמטיים, פחות מתוקשרים ולכן גם יותר קשים לאבחון.

מדוע מישהו פוגע בעצמו?
תיאוריות פסיכולוגיות רבות ניסו להסביר את הסיבות לפגיעה עצמית. התשובה לשאלה מדוע מתבגר מסוים בוחר לפגוע בעצמו כדי להקל על מצוקתו בעוד שאחר יבטא את המצוקה במילים, הינה מורכבת מאוד. קיימת, כנראה, פגיעות גנטית, כלומר שאנשים עם מבנה גנטי מסוים יהיו יותר פגיעים לפתח את התופעה. אך למרכיב האישיותי, למרכיב המשפחתי ולחוויות החיים של המתבגר יש תרומה משמעותית ביותר להתפתחות התופעה. חשוב לזכור שיש מרכיב נלמד, ורבים מבני הנוער הפוגעים בעצמם מספרים שנחשפו אליה לראשונה אצל חבר/ה, או באחד מכלי המדיה. בשנים האחרונות יש הרבה מאוד התייחסות לתופעה בסדרות טלוויזיה, בשירים, ובעיקר באינטרנט (בכתיבת המושג 'פגיעה עצמית' באנגלית מופיעות בתוך שתי שניות מעל 90 מליון תוצאות!).
כששואלים את בני הנוער שנוהגים לפגוע בעצמם מדוע הם עושים זאת מתקבלות מגוון תשובות.

הנפוצות יותר מובאות להלן:
bul1_1 הפיכת כאב נפשי, שקשה לתאר אותו, למשהו גופני. כאב גופני מוכר לרבים מבני הנוער יותר
  מכאב רגשי, ולכן יחושו שהם יותר מסוגלים להתמודד עם סוג כזה של כאב.
bul1_1 זהו כלי להענשה עצמית על "חטאים" שהמתבגר מרגיש שחטא בהם (ולא משנה אם זה משהו
  שקרה במציאות או חטא מדומה).
bul1_1 אקט אימפולסיבי שמבטא תסכול ומצוקה רגשית משמעותית.
bul1_1 כלי לשליטה ולניהול של סבל. סיבה זו מתוארת בעיקר על ידי מתבגרים שבעברם חוו פגיעה או    התעללות כלשהי. אותו אירוע מהעבר נתפס על ידם כמשהו שלא הייתה להם כל שליטה 
  עליו, והפגיעה איך וכמה יהיה הסבל, זו תחושה של כוח".
bul1_1 החצנה של כאב פנימי, קריאה לעזרה. לרבים מהמתבגרים קשה להודות בקושי, וגם קשה להגדיר  
  אותו ולתת לו שם, אך כשהסביבה רואה פגיעה פיסית (חתך, סימנים כחולים) היא מייד מגיבה ומנסה 
  להתגייס לסייע, ולכן המתבגר חש מוגן ומטופל יותר.

 כיצד מתבצעת הפגיעה העצמית?
רוב הפוגעים בעצמם, לפחות בשלבים הראשונים של התפתחות התופעה, יעשו זאת בשיטות קבועות. הם ישתמשו בחפצים זמינים, המצויים בהישג יד (עיפרון, סרגל, מחוגה, מספריים, סכין גילוח), ועם החמרתה ינסו שיטות פגיעה נוספות. הפגיעות בגוף יהיו במקומות אופייניים: אמות הידיים, בעיקר אמת יד שמאל (אופייני לחיתוך ולדקירה), גב כף היד (במקרים של צריבה והכאת קיר), כתפיים, ירכיים, שיפולי הבטן (בחיתוך). חלק מהמקומות אמורים להיות גלויים לכולם, גם אם לעתים מוסתרים בריבוי צמידים, או בשרוולים ארוכים, חלק מהמקומות מוצנעים ולכן יותר קשים לגילוי.

האם הורים יכולים למנוע את התפתחות הפגיעה עצמית אצל ילדיהם?
לצערנו, אין לאנשי הטיפול (רופאים ואנשי בריאות הנפש כאחד) תשובה ברורה לשאלה זו. ברור, שכדי להפחית את הסיכון להתפתחות התופעה חשוב להיות רגישים וקשובים לילדים, להנהיג כבר מגיל צעיר שיח פתוח ויומיומי בבית (למשל, בזמן ארוחות משותפות) סביב מה שקורה להם ביומיום, ובכך ללמוד לא רק על מה שקורה סביבם, אלא גם על איך הם תופסים את האתגרים שלהם. לא תמיד זו משימה פשוטה, אם בגלל אורח החיים התובעני בגינו מצוי ההורה שעות רבות מחוץ לבית, אם בגלל שבמשפחות רבות לא נהוג לדבר על קשיים, ואם מכיוון שחלק לא מבוטל מהילדים ועוד יותר מבני הנוער מעדיפים לשמור על עולמם האישי סגור בפני הוריהם, בעיקר לגבי נושאים שיותר קשים להם. כשהורה מרגיש שמופיעים רמזים לאי שקט או לקושי שנראה חמור יותר מאשר "עוד יום פחות מוצלח בחייו של מתבגר", הרי שחשוב להתייעץ, עם איש צוות עליו סומכים בבית הספר (מורה, יועצת, מרכזת שכבה) או לפנות לאיש טיפול, המתמחה בעבודה עם בני נוער. זיהוי מוקדם של מצוקות עשוי, במידה רבה, למנוע את התפתחות תופעת הפגיעה העצמית.













  חזרה לראש הדף
מחלקות ושירותים
הנהלה
בטיחות הטיפול וניהול סיכונים
מחלקות אשפוז
מכונים ויחידות
מעבדות
מרפאות
אורוגיניקולוגיה
אורולוגיה
אורט אופטיקה
אורתופדיה
אלרגיה ומזון
אנדוקרינולוגיה
אנדוקרינולוגיה ילדים
אף אוזן גרון
אנדומטריוזיס
ביקורת ילדים
בריאות העובד
גינקולוגיה של ילדות ונערות
גסטרואנטרולוגיה ילדים
גסטרואנטרולוגיה בריאטרית
המטולוגיה ילדים
הריון בסיכון גבוה
טרום ניתוח
יעוץ למחלות זיהומיות
כאב
כבד
כירורגיה
כירורגית ילדים
כירורגיה פלסטית
כלי דם
ליפידים
ליפידים ילדים
מחלות מעי דלקתיות
מטיילים
מתבגרים
נוירולוגיה
נוירולוגיה ילדים
נפרולוגיה
נשים כללית
סוכרת
עור
עיניים
פנימית כללית
פרוקטולוגיה
פוליפים
קטועים
קרדיולוגיה ילדים
קשב וריכוז למבוגרים
ראומטולוגיה
שד
שומות
שיקום אורטופדי פיזיקאלי
שיקום נוירולוגי גריאטרי
שיקום רצפת האגן
שרירנים/מיומות
STD - אבחון וטיפול במחלות מין
מרכזים לנפגעי תקיפה מינית
וועדות
ספריה מדעית
שירותים אדמיניסטרטיביים
מנהל ומשק
שיווק וקשרי חוץ
משאבי אנוש
דובר ביה"ח
בניית אתרים
קידום אתרים ע"י
כל הזכויות שמורות למרכז רפואי בני ציון © 2009