26.05.2018
מרכז רפואי בני ציון
line_grad.jpg (713 bytes)
ENGLISH العربية
דף הבית
מי אנחנו מחלקות ושירותים פניות הציבור פורומים פרסומים מדעיים

פגיה

  תיאור כללי    צוות    פעילות עיקרית של המחלקה    הדרך שלנו    בכניסתכם ליחידה    נא להכיר – הפג    סיבוכים אפשריים    קצת על הרגש    הנקת פגים    העצמת הורים בפגיה    מקורות מידע    סיור וירטואלי    כתבות  

סיבוכים אפשריים

מספר הסיבוכים בפגים ומידת חומרתם קשורים למידת בשלותו של הפג ( גיל ההריון) ולמשקלו בלידה. ככל שפג פחות בשל ומשקלו בלידה קטן יותר, ייתכנו סיבוכים חמורים יות . ר הישרדות פגים מגיעה לכדי 90% בשבוע 28 ומעלה ובמשקל לידה מעל 1,000 גרם ויורדת בהדרגה ככל שיורד גיל ההריון ומשקל הלידה.
ההתפתחות הגופנית של העובר והיווצרות האיברים מסתיימים בסוף השליש הראשון להריון, אך העובר עדיין זקוק לסביבה המגינה והתומכת של הרחם לשם השלמת תהליכי התפתחותו התקינה.

מערכת הנשימה
אחד מתהליכי ההתפתחות החשובים ביותר הוא יצירת החומר המכונה "סורפקטנט" ברקמת הריאה. חומר זה מצפה את בועות האוויר, ומסייע להקטנת מתח הפנים, דבר המאפשר לתינוק להכניס אוויר לריאותיו ולנשום מבלי שיהיה קמט של בועות האוויר. ה"סורפקטנט" נוצר סביב השבוע ה- 28 להריון, ומגיע לשיא פעילותו סביב השבוע ה- 34 להריון. בהיעדרו יתפתחו קשיי נשימה ניכרים אצל הילו . ד קשיים אלו יופיעו אצל כ- 30% מן הפגים הנולדים בשבועות ה-
34-32 להריון, ואצל עד 80% מן הפגים שנולדו לפני השבוע ה- 28 להריון.
כיום ניתן להפיק את ה"סורפקטנט" מחיות, והוא משמש כתרופה לפגים המפתחים מצוקה נשימתית
כתוצאה מחוסר בשלות על רקע חוסר ב"סורפקטנט". בדרך כלל חל שיפור מהיר בתפקוד מערכת הנשימה של הפג, והוא נגמל בהדרגה מהצורך בהנשמה מלאכותית ( שגם היא גורמת לסיבוכים).

דום נשימה - אפנאה
אפנאה מוגדרת בהפסקות נשימה קצרות של כ-20 שניות,  או המלווה בשינוי צבע או ירידה בקצב הלב. אפנאה של פגות שאינה מלווה מחלה, מופיעה לרוב בימים 2-6 לאחר הלידה. לרוב מספיק גירוי קל של הילוד להפסקת האפנאה .גירוי כולל טפיחה קלה על הפג. כאשר זו אינה מספיקה - דרוש גירוי חזק יותר עד כדי הנשמה. ניתן להקטין את שכיחות האפנאות ע"י העלאה קלה של ריכוז החמצן הניתן או באמצעים מכניים, כמו תמיכה ע"י מכשיר CPAP, המעיר את הילוד. במקביל ניתן גם טיפול תרופתי ע"י תרופה הנקראת אמינופילין .
שכיחות גבוהה של התופעה קיימת יותר בפגים הנולדים מתחת לשבוע 30 להריון וזאת עקב חוסר בשלות. בתינוקות הנולדים במועד כל הפסקת נשימה נחשבת כבלתי תקינה.
הסיבות לכך: זיהום, חוסר של תאי הדם האדומים (אנמיה), דימום תוך מוחי, טמפרטורת הסביבה שאינה אופטימלית לפג, הפרעה במאזן של המלחים בגוף, תרופות, גירוי מכני כמו בזמן הכנסת זונדה לקיבה ועוד ..
אפנאה יכולה להיות ראשונית כתוצאה מחוסר בשלות של המוח, או משנית - בשל התפתחות גורמי תחלואה כמו חוסר דם, זיהום וכדומה. דום נשימה יכול להיות חסימתי - כמו מעבר צר של האוויר בנחיריים או לשון גדולה, או מרכזי - בגלל חוסר בשלות המוח או חלילה דימום מוחי.

התנשמות מהירה חולפת
מספר הנשימות התקין אצל הפג הוא 60 לדקה. בעת לידה ואגינלית יוצר לחץ המעבר דרך תעלת הלידה סחיטה של הנוזל מהריאות, ואילו בניתוח קיסרי, מאחר שהמעבר בתעלת הלידה לא קיים, עוברת תקופה של מספר שעות עד ימים עד לספיגה מוחלטת של מי השפיר. בתקופה זו עלולה להופיע נשימה מהירה (TTN - Transient Tachypnea of Newborn).
המצב הזה חולף בתוך 48 שעות ואינו מסכן את חייו של הילוד.

חזה - אוויר
חזה אוויר זהו מצב בו אוויר דולף ומצטבר בבית החזה, סביב הריאות. האוויר המצטבר בחלל הצדר (בין הריאות לצלעות) ולוחץ על הריאה יכול לגרום לקריסתה. לעיתים אין כלל תסמינים כתוצאה מהקריסה החלקית - ולכן אין צורך במתן טפול.

אך כאשר הריאה הקורסת נמעכת בצורה חמורה, חיי התינוק נתונים בסכנה, בעיקר אם הוא סובל ממחלת ריאות חריפה. האוויר הלכוד גורם לקריסת הריאה עקב לחצו הרב, מקשה מאוד על נשימתו של התינוק ועלול לפגוע גם במחזור הדם בבית החזה. במקרה כזה, יש להוציא את האוויר המקיף את הריאות במהירות, באמצעות מחט או צינור אשר מוחדרים לבית חזה של התינוק.

תסמונת שאיפת המקוניום
מצב זה נובע כתוצאה מכך שהעובר שואף "מקוניום" (צואה עוברית) אשר עלולה לחסום את נתיבי האוויר ולפגוע בתפקודן התקין של הריאות.
ה"מקוניום" הנו חומר בצבע ירוק כהה המצוי במעיו של עובר הנולד בסוף הריון.
בתגובה לכול מצוקה, כגון ליקויים באספקת החמצן מהשליה, העובר מפריש "מקוניום" לתוך מיי השפיר. העובר שנמצא במצוקה נושם בכבדות וכך שואף הוא את מיי השפיר המזוהמים ב"מקוניום" לתוך ריאותיו.לאחר הלידה ה"מקוניום" עלול לחסום חלק מנתיבי האוויר ולגרום בכך לקריסתן של הנאדיות אשר מתפקידן לקבל אוויר מנתיבי האוויר הללו. בנוסף לכך, אוויר הנשאף עלול להילכד, לעיתים באיזורים המקבלים אוויר מהסימפונות, שנחסמו באופן חלקי, מה שגורם להתפתחות יתר של האיזורים הללו.מצב זה עלול לגרום לקרע בריאות ועקב כך לקריסתן הסופית.
המאמצים למנוע את תסמונת שאיפת ה"מקוניום" מתחילים כבר בחדר הלידה על ידי כך שרופא או מיילדת מיד עם יציאת ראש התינוק, מבצעים שאיבה של דרכי נשימה העליונות על מנת להרחיק מהאזור את כול הנוזל העלול להכיל בתוכו "מקוניום". כאשר כל הפעולות הללו אינן מספיקות, התינוק מטופל בחמצן, מחובר למנשם, אם יש צורך בכך, והצוות הרפאוי והסיעודי עושה כל ביכולתו בכדי למנוע סיבוכים נוספים.

BPD- BRONCHO-PULMONRY DYSPLASIA
המושג BPD זהו נזק לריאות, המתפתח בשל ההנשמה המסייעת המשולבת במתן חמצן. שני גורמים אלו גם יחד חשובים בהתפתחות הפגיעה הריאתית קיימים גורמים נוספים כמו פגות, גורמים גנטיים משפחתיים, זיהומים מולדים ברחם ועוד.
תמונה קלינית מאופיינת בכך, שבימים 4-3 לחיים חלה החמרה, במקום הטבה, במצוקה הנשימתית ולא ניתן לגמול את הילוד מסיוע נשימתי. במקביל אין שיפור בתפקוד הריאות ובצילום חזה, בו רואים אזורים שקופים ועגולים היוצרים מראה ספוג.
תופעה יחסית שכיחה, הנגרמת עקב עליה במספר לידות פגים בשנים האחרונות. המחלה שכיחה בפגים במשקל לידה פחות מ-1500 גר' ובפגים הנולדים לפני השבוע 30 להריון.
במקרים נדירים המחלה יכולה להופיע בילודים הנולדים בזמן (אחרי שבוע 37 להריון), אם הם הונשמו לתקופה ממושכת.

האבחנה נקבעת על סמך הנתונים הבאים:
כל ילוד בגיל 28 יום עם מצוקה נשימתית ושינוים כרוניים בצילום חזה ועדיין זקוק לחמצן, או ילוד אשר הגיע לשבוע 36, בתנאי שהילוד היה מונשם או קיבל חמצן, ועדיין בבשלות זקוק למתן חמצן.
הטיפול במחלה כולל תמיכה נשימתית לפי הצורך, הזנה דרך הזונדה (צינורית המוכנסת דרך הפה ומגיעה לתוך הקיבה) והעשרה קלורית בכלכלה, תרופות משתנות והגבלת נוזלים, אינהלציות ומתן מרחיבי סמפונות, מתן טיפול אנטיביוטי במידה וקיים זיהום.
לרוב חלה הטבה עם הזמן, ואף הבראה, עם היעלמות הסימנים בצילום חזה תוך 12-6 חודשים. אך מקרים קשים מהווים בעיה טיפולית קשה עקב חוסר גדילה וזיהומים ריאתיים .
שיעור ה - BPD בפגים מונשמים במשקל לידה פחות מ- 1250 גר' גבוה ונע בין 40%-20% . בפגים שיוותרו בחיים צפויות בשנים הראשונות גדילה איטית, מחלות של מערכת הנשימה וייתכן אף עיקוב התפתחותי בשכיחות מוגברת, רגישות יתר למזג אוויר ולחץ דם גבוה.

PDA - Arteriosus Patent ductus
דוקטוס ארטריוזוס היא כלי דם שמחבר את מחזור הדם הכללי של הגוף למחזור הדם הריאתי. אצל עוברים כלי הדם הזה פתוח ומאפשר לעקוף את הריאות ולהסתמך רק על הדם שמגיע מהאם דרך חבל הטבור. אצל ילדים שנולדו במועד נסגר כלי הדם הזה בגיל 12 שעות, וכך מחזור הדם מתפצל לשניים: מחזור הדם הריאתי שעובר דרך הריאות ומקבל משם חמצן, ומחזור הדם הכללי שמעביר את הדם המחומצן לשאר אברי הגוף. הגירוי העיקרי לסגירת הצינורית הזו הוא מעבר של דם מחומצן דווקא.

אצל פגים, בשל הבעיה בחמצון, נותר כלי הדם הזה פתוח ומביא לזרימת דם ממחזור הדם הכללי של הגוף אל מחזור הדם הריאתי. התוצאה היא בצקת ריאות ותלות במכשיר הנשמה. המצב הזה קרוי PDA, וברגע שעולה חשד לקיומו מנסים לסגור את כלי הדם באמצעות התרופות אינדומד או איבופרופן. אם הניסיון לא עולה יפה, מבצעים קשירה של כלי הדם באופן חלקי. בפגים שאצלם כלי הדם נותר פתוח הוא עלול לגרום להתפתחות מחלת ריאות כרונית או אי ספיקת כליות.

נמק המעי
על אף ההתקדמות בעולם הרפואה עדיין לא הצליחו מומחים לאתר את הסיבה הישירה שגורמת לאחת הבעיות המסוכנות ביותר בפגים: (NEC - Necrotizing Enterocolitis). מדובר בבעיה אופיינית לפגים שנגרמת כנראה מסוג המזון הניתן לפג אחרי לידתו, נפחו או הרכבו. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שפגים שמוזנים בחלב אם סובלים פחות מ-NEC בהשוואה לפגים שניזונים מפורמולה.
נמק המעי מתאפיין באי סבילות לאוכל, עלייה בהיקף הבטן והרחבת המעי עד למצב שמביא להתנקבותו ולצורך בניתוח דחוף. מסיבה זו עורכים הרופאים מעקב דקדקני אחר היקפי הבטן של הפג, הופעת דם סמוי ביציאות ותזונתו, במקביל לניטור הדופק, הנשימה ולחץ הדם. כל שינוי בפרמטרים האלה עלול לבשר על כך שהפג מפתח NEC.
הטיפול בבעיה כולל הפסקת האכלה דרך הפה וטיפול אנטיביוטי. זאת כיוון שמניחים - אף שהדבר לא הוכח חד משמעית - שאחד הגורמים ל-NEC הוא חיידק שעשוי לחדור את דופן המעי ולגרום להופעת בועות אוויר (מצב שקרוי פנוימטוזיס). אם יש התנקבות ואוויר חופשי בחלל הבטן, מבוצע בפג ניתוח מיידי.

דימום תוך מוחי
אחת הסכנות המרכזיות העומדות בפני פגים היא IVH - דימום בתוך חדרי המוח. עד השבוע ה-34 להריון עטופים חדרי המוח ברקמה עשירה מאוד בכלי דם, שנוטים לדמם בשל מצבים לא יציבים שבהם מצוי הפג, כגון תנודות לחץ דם, זיהומים, נמק של המעיים, צורך בהנשמה מסיבית או התפתחות חזה אוויר. שכיחות הדימום התוך מוחי עולה ככל שיורד שבוע ההריון. כ-40% מהדימומים מתרחשים בשבוע ה-28.

הדימומים מתחלקים לפי דרגת החומרה שלהם:
דרגה 1
היא הקלה ביותר וממוקדת לאזור עשיר בכלי דם. הדימום במצב הזה לרוב נספג מעצמו ואין לו כל משמעות לגבי ההתפתחות הנוירולוגית.
דימום בדרגה 2 הוא משמעותי יותר וממלא את החדר במוח, אך לרוב נספג ואינו יוצר השלכות כלשהן על התפתחות הילוד.
דימום בדרגה 3 עלול לגרום להתרחבות של החדרים בשל הדם הממלא אותם, ואם אכן התרחש מצב כזה הילוד עתיד לסבול מפגיעות נוירולוגיות שונות, כמו חולשת שרירים או עיכוב בהתפתחות. ילדים שלוקים בדימום בדרגה 3 צריכים להישאר במעקב צמוד של מרפאת מעקב פגים והמכון להתפתחות הילד, כדי לאתר בזמן בעיות בהתפתחות ולספק פתרונות שונים, כמו פיזיותרפיה וגירוי חושים.
דימום בדרגה 4 הוא החמור מכולם ובו פורץ הדימום מחדרי המוח לתוך רקמת המוח. הדימום נספג בהמשך, אך מותיר נזק לרקמת המוח וגורם לנזק בהתפתחות הילוד. אם הדימום הוא בצד אחד של המוח (שעשוי משני חצאים), הילוד יסבול מחולשה של חצי גוף. אם הדימום מופיע בשני צידי המוח, מדובר בדימום החמור ביותר והוא עלול לגרום גם לשיתוק מוחין קשה. אצל חלק מהפגים, במקרים של דימום בדרגה 4, יש צורך בהחדרת צינור מהחדר שבו הצטבר הדימום אל חלל הבטן (שאנט חדרי-פריטוניאלי) כדי למנוע את ההרחבה הנוספת של המוח וגדילת הראש למימדים עצומים.

צהבת פיזיולוגית של הילוד
צהבת פיזיולוגית היא תופעה נורמלית בקרב יילודים, ושכיחה בפגים. הצהבת היא צבע עור גוף בתינוק והיא ביטוי לחוסר בשלות הכבד (כמו מערכות נוספות לא בשלות בגופו של הפג). זהו מצב מסוכן אך מצריך טיפול ומעקב במהלך האישפוז. אחד המדדים לצהבת הוא "בילירובין" שנמדד בבדיקת דם במעבדה.
הטיפול היעיל בצהבת הילוד נעשה באמצעות "פוטותרפיה" - טיפול באו . רילדכם ישכב עירום באינקובטור כשעיניו מכוסות ומוגנות מפני האור על ידי משקפיים מיוחדים. מעל האינקובטור יהיה מכשיר עם נורות ניאון המאירות על התינוק השוכב בדרך כלל בנינוחות. טיפול זה הוא לא כואב ולרוב אף איננו מטריד את הפג. כל טיפול כולל האכלה והחתלה מבוצע בתוך האינקובטור. הטיפול באור נמשך מספר ימים ומותאם לכל פג ופג, לפי דרגת הצהבת שלו. לפי רמת הבילירובין נדע מתי להפסיק את הטיפול באור.

אנמיה - חסר תאי דם אדומים
היכולת לייצר תאי דם מופחתת אצל פג. יש לכך סיבות רבות בנוסף לפגות. סיבוכים אפשריים כמו: זיהום, דימום ואפילו לקיחת דגימות דם u1500 לצורך מעקב אחרי מצבו הבריאותי של הפג, מחמירים מצב זה.
בשלב החריף הטיפול במקרה הצורך יהיה לרוב מתן עירויי דם, והוא לרוב נדרש בפגים הנולדים במשקל לידה נמוך. בשל המודעות שלנו לסיכונים הנגרמים ממתן דם אנו ממעיטים עד כמה שניתן במתן עירויי דם, כמו כן התחלנו בשנים האחרונות לתת לפגים שפיתחו חסר דם, גם הורמון הנקרא "אריטרופוייטין". זהו הורמון שמקורו בגוף האדם, המיוצר באופן סינתטי וגורם להאצת יצירה של תא דם חדשים במוח העצם. גם לאחר שמבשילה יכולתו של מוח העצם לייצר תאי דם, עדיין מועד הפג לחסר ברזל, הדרוש לייצורם. הסיבה לכך היא שמאגרי הברזל בגוף התינוק נוצרים בעיקר בשליש האחרון של ההריון. לכן אנו נותנים גם תכשיר ברזל באופן שגרתי לכל פג, תוך כדי מעקב אחר ספירת הדם שלו.

ראייה
הפגות עצמה, החמצן הניתן לתמיכה נשימתית וגורמי סיכון נוספים עלולים לפגוע בראייתו של הפג. כלי הדם הבלתי בשלים בעין עלולים להתרבות באופן לא תקין ולפגוע בעין ובראייה בפגים הקטנים והבלתי בשלים נקראת - "רטינופטיה של פגות". רופא עיניים מומחה בודק את הפגים מספר פעמים במהלך אישפוזם לצורך גילוי מוקדם של סיבוך זה ומתן טיפול במקרה הצורך בחלק מהמקרים המעקב יימשך גם לאחר שחרור הפג הביתה.

שמיעה
לפגים שנולדו במשקל נמוך מאוד, פגים שפיתחו צהבת ניכרת או היו חולים יומלץ בשחרור על בדיקת שמיעה מוקדמת.
הערכה זו תתבסס על בדיקת קליטת אותות חשמליים ממרכז השמיעה במוח (בדיקת BERA ) ומטרתה לזהות ליקויי שמיעה בשלב מוקדם, כך שניתן יהיה לטפל בהם ולמנוע הפרעה להתפתחות השמיעה. בגיל 9-8 תתבצע גם בדיקת שמיעה התנהגותית בתחנה לבריאות המשפחה.

זיהומים בילוד ובפג
זיהומים מהווים סיבה שכיחה יחסית לתחלואה קשה ואף לתמותה בילוד ובפג. מנגנוני ההגנה של הילוד ככלל ושל הפג החולה בפרט מופחתים. בנוסף, ריבוי הפעולות הפולשניות המתחייבות מן הצורך בטיפול נמרץ בפג כגון: עירויים, הנשמה, הכנסת צנתר לוריד המרכזי וכיוצא בזה - תורמים לעליה במספר הזיהומים החיידקיים והפיטרייתיים המסכנים את חיי הפג.האבחנה הקלינית של זיהום היא קשה, מאחר והסימנים דומים מאוד למחלות אחרות. צוות המחלקה ער לכך באופן מתמיד ונוקט בכל אמצעי על מנת למנוע זיהומים ולאתר ולטפל בזיהומים במידה ופרצו. הזיהום בילוד יכול להיות מולד (הדבקה ברחם), או להתרחש בזמן הליך הלידה או אחריה. שיעור הזיהומים נע בין 30% - 10% בילודים אשר משקל לידתם קטן מ- 1,500 גר'.
בכל חשד לזיהום בילוד צוות מחלקה מבצע בירור זיהומי מלא, הכולל לקיחת בדיקות דם ושתן לתרבית וניקור מתני. מיד עם סיום הבירור מתחילים בטפול אנטיביוטי תוך ורדי רחב טווח, עד לקבלת תשובת התרביות. מרבית הפגים מצליחים להתגבר על זיהומים בעזרת טפול אנטיביוטי תומך.
עדויות מחקרים רבים תומכות באופן חד - משמעי בכך שמתן חלב אם משפר את התנגודת הגוף של הפג ומוריד את מספר הזיהומים.

 

  חזרה לראש הדף
מחלקות ושירותים
הנהלה
בטיחות הטיפול וניהול סיכונים
מחלקות אשפוז
אורולוגיה
אף אוזן גרון
אורתופדיה
הרדמה
חדרי לידה
טיפול נמרץ כללי
ילדים
ילודים
כירורגיה
כירורגיית ילדים
מיון יולדות
מיון ילדים
נוירולוגיה
נשים ויולדות
עיניים
פגיה
פנימית א'
פנימית ב'
פנימית ג'
קרדיולוגיה
ראומטולוגיה
רפואה דחופה (מיון)
שיקום
מכונים ויחידות
מעבדות
מרפאות
מרכזים לנפגעי תקיפה מינית
וועדות
ספריה מדעית
שירותים אדמיניסטרטיביים
מנהל ומשק
שיווק וקשרי חוץ
משאבי אנוש
בניית אתרים
קידום אתרים ע"י
כל הזכויות שמורות למרכז רפואי בני ציון © 2009